החלטה בתיק בר"ע 53052-11-13

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת נטע רות; ב"ל 35152-07-12), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.3.2012 (להלן- הוועדה), אשר קבעה כי אין החמרה במצבו.

2.     המבקש נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ביום 28.8.2007, שבגינה נקבעו לו 10% נכות זמנית, ו-0% נכות יציבה. המבקש הגיש בקשה להחמרת מצב בשל סחרחורות שלטענתו קשורות לתאונה. לאחר שוועדה רפואית מדרג ראשון דחתה את בקשתו להחמרת מצב, קבעה ועדה רפואית לעררים מיום 31.3.2011 כי אין החמרה במצבו (להלן - הוועדה הקודמת). הוועדה הקודמת החליטה כך לאחר שערכה למבקש בדיקה קלינית, שאת ממצאיה פירטה כך:

"בבדיקת מע' שיווי המשקל לא נראה ניד עצמוני או תנוחתי כולל בדיקת הולפייק. אין עדות למחלת B.P.P.V בעיון בתיק הרפואי נמצא רישומים על כך שנתגלה ניד ע"י רופאים שונים במסגרת קופת חולים. בבדיקת ENG 15.6.2009 לא נמצא ניד כלל, אך נמצאה חולשת מבוך ימין של 66%. ממצא כזה כשמופיע ללא ניד, גם לא בבדיקת הולפייק, שולל את האפשרות שמדובר במחלת B.P.P.V ויכול להצביע על פגיעה באוזן הפנימית, שאינה קשורה בתאונה הנדונה. לפי דבריו אכן סבל מתחושת סחרחורת עוד טרם התאונה ...".

3.     המבקש ערער על החלטה זו של הוועדה לבית הדין האזורי, אשר בהסכמת הצדדים החזיר את עניינו אל הוועדה על מנת "שזו תשקול את עמדתה בשנית. טרם שקילת עמדתה תזמין הועדה את תיקו הרפואי של המערער ותנמק החלטתה. המערער ובא כוחו יוזמנו לועדה לטעון בענין זה." (ב"ל 16696-05-11; להלן - פסק הדין).

4.     הוועדה שמעה את טענות המבקש, שביקש בין היתר להדגיש כי עובר לתאונה סבל מ"אירוע פרטני בודד" של סחרחורת, עיינה בחומר הרפואי שהוגש לה על ידי המבקש, ודנה בטענה לקיומה של מחלת B.P.P.V, כך:

"הטענה במקרה זה היא לעניין קיומה BPPV . מחלה זו היא מחלה מאוד נפוצה ולמעשה מחלת הסחרחורת הנפוצה ביותר אצל האדם. סיבותיה רבות ואחת מהן היא תאונה. אבחון מחלת BPPV הוא פשוט ולא ניתן להחמצה. במחלת BPPV  מופיע ניד אופייני שנמצא רק במחלה זו וניתן לראות אותו בבדיקת הולפייק שמבוצעת ע"י קלינאי הבודק או בבדיקת ENG בה הניד נרשם. בבדיקה הקלינית שבוצעה במסגרת הועדה קודמת 17.2.2011 לא נראה ניד כלל. בבדיקת ENG 15.6.09 לא נראה ניד כלל. אין ספק אם כך שאצל המערער לא קיימת מחלת BPPV ".

נוכח האמור דחתה הוועדה את הערר, וקבעה כי אין החמרה במצבו של המבקש.

5.     המבקש ערער על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, וטען כי הוועדה סתרה את החלטת הוועדה הקודמת, בהחלטתה כי הוא אינו סובל ממחלת ה- B.P.P.V.  עוד טען, כי הוועדה שללה את קיומו של הממצא של הניד התנוחתי, על אף שבוועדה הקודמת נמצא אותו ניד, אלא שנקבע כי הוא נגרם בשל עברו הרפואי.

6.     בית הדין האזורי קבע, כי הוועדה מילאה אחר הוראת פסק הדין, שקלה שנית את עניינו של המבקש, ופירטה מסקנתה באופן מפורט וברור. בית הדין קבע, כי מסקנתה של הוועדה ניתנה על פי שיקול דעתה הרפואי, וכי בית הדין לא יתערב בכך. עוד קבע בית הדין כי אין סתירה בין החלטת הוועדה להחלטת הוועדה הקודמת, שלא מצאה ניד תנוחתי במסגרת בדיקתה הקלינית, בניגוד לטענת המבקש בעניין זה. נוכח האמור, דחה בית הדין האזורי את הערעור. 

7.     בבקשת רשות הערעור שלפניי טען המבקש, כי הוועדה התעלמה מממצאי בדיקת ה-ENG בה נמצאה "חולשת מבוך ימין של 66%", מחוות דעתו של ד"ר בן טובים, מהניד העצמוני שנמצא אצל המבקש בבדיקות רופאי א.א.ג שונים, וממאמרים מקצועיים שהוצגו לפניה בעניין זה, המצביעים על כך שמחלת ה- B.P.P.V יכולה להתקיים עם ניד וללא ניד.

8.     לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובכלל החומר המונח לפניי, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות בית הדין. על האמור בפסק הדין האזור אוסיף, כי בפסק הדין התבקשה הוועדה לשקול שנית את החלטתה לפיה אין החמרה במצבו של המבקש בשל מחלת ה- B.P.P.V. זאת עשתה הוועדה, לאחר שעיינה בכלל תיקו הרפואי ובמסמכים שהגיש לה המבקש במועד ישיבתה, ופירטה את מסקנתה באופן ברור. הוועדה הסבירה כי אבחון מחלה זו הוא פשוט, ומחייב קיומו של ניד אופייני למחלה, ניד שלא נמצא בבדיקת ה- ENG או בבדיקתה הקלינית של הוועדה הקודמת. אשר לטענות המבקש ייאמר, כי הוועדה הקודמת התייחסה לממצאי בדיקת ה- ENG ביחס ל"חולשת מבוך ימין" שנמצאה אצלו, וקבעה כי כאשר מופיע ממצא כזה בלא ניד, מדובר כנראה בפגיעה באוזן הפנימית שאינה קשורה לתאונה. אשר לטענות המבקש ככלל ייאמר, כי הן טענות מתחום הרפואה, בהן בית הדין לא יתערב. עוד יוער, כי הוועדה לא התבקשה להתייחס לספרות מקצועית בפסק הדין. משכך, ונוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה מתן רשות הערעור. 

9.     סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' טבת התשע"ד (8 דצמבר 2013), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.